לאור הבלאגן התקשורתי שהתלהט סביב “הדרת נשים” התחילו בי הירהורים.
אז מה באמת אני חושבת על “הפרדת הדת מהמדינה”?
יכול להיות שזה פיתרון לא רע בכלל? כל חילוני בארץ זועק לשמיים - “אבא - עזוב אותי בשקט בחיית ראבק!”, תהיתי ביני ובין עצמי האם אחותי או אחי היו מתערבים לי אם הייתי מנתקת קשר עם אבא שלי?…. אולי זה היה כואב להם, אולי הם היו מנסים לגשר, אבל האם הם היו מכריחים אותי לשבת עם כולם בחג סביב אותו שולחן? האמת? אולי אני מקווה שכן. אולי זה מראה שגם אם הקשר שלי עם אבא שלי לא מזהיר במיוחד - לפחות לאחים שלי אכפת ממני עד כדי כך.
אלא שאז אני ממשיכה עוד להרהר: הרי אנחנו עם ישראל, בניו של ישראל (יעקב אבינו) אנחנו יהודים - בניו של יהודה (החוזר בתשובה הראשון בסיפורי התורה) אנחנו נמצאים על האדמה הזו בזכות ההבטחה שניתנה לאבותינו, לא סתם בן גוריון הכריז על “הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל”, בדיוק על זה הוא נשען.
לולא כל הסברי התורה למשמעות האמיתית שבגללה (או בזכותה) אנחנו כאן, אנחנו עוד עם כובש בדיוק כמו התורכים וכמו הבריטים, והערבים צודקים- אין לנו סיבה להישאר כאן. פתאום אני מבינה את הרגש ההומניטרי המתפתח בלי סוף אצל השמאלנים במדינה, איך זה לא ברור לעם שעבר שואה בעצמו, שצריך לתת מקלט לכל פליט בארץ? ולמה זה לא בסדר להתחתן עם אותם פליטים ולעשות להם ילדים? כולנו בני אדם, לא?… כן. כולנו בני אדם הראשון. אולי כדי להבין למה זה לא בסדר, ומה האחים שלכם מנסים להגיד לכם, הגיע הזמן לנסות להבין קצת יותר לעומק מה קרה בדיוק מאז האדם הראשון.
אני לא כאן במטרה ללמד אף אחד תורה, אני בטוחה שלכולנו יש עוד המון מה ללמוד בה. התורה היא אינסוף. אבל יש משמעות עמוקה בכל חתונה, בכל שבת, יש משמעות לזמן, יש משמעות לאש, לנרות, יש משמעות למחשבות האדם באשר הן. לא סתם הטקס של החתונה נראה כמו שהוא נראה, לא סתם ציבור שלם של אנשים לא מדליק אש בשבת.
אז אני מבינה, אתם לא רוצים שום קשר עם אבא, “תנו לנו להתחתן איך שבא לנו ולנסוע בשבת כמה שבא לנו”. למה באמת אנחנו מתערבים לכם בחיים? תעשו כרצונכם. יכול להיות שאתם באמת צודקים. יכול להיות שבאמת אם זה יהיה המצב, מהר מאוד תחפשו את המשמעות בעצמכם, ומפלגת “ישראל החופשית” תבין לבד שהיא נושאת דגל ריק מתוכן. יכול להיות שתהיה הרבה פחות שנאת חינם.
השאלה היחידה שעולה בי, היא האם נמשיך להיות עם אחד? או שברגע שנפריד דת ומדינה, נאבד קשר לגמרי? יכול להיות שהמקום הזה שקושר בין דת למדינה, עם כמה שהוא מבעיר את האש בנינו, אולי הוא זה השומר לכולנו על הגחלת? לא מהמריבות הבלתי פוסקות אני פוחדת, היום שבו לא נריב וגם לא נדבר כלל - הוא המפחיד אותי הרבה יותר.
ואולי אם הייתי מנתקת קשר עם אבא שלי, והאחים שלי לא היו מתעקשים שאשב עם כולם בשולחן החג, הייתי רואה אותם ביחד איתו, ואולי הייתי קצת מקנאה, אולי קצת מתגעגעת… אולי כעבור זמן מה הייתי לגמרי בעצמי מחפשת את הקשר שלי איתו בחזרה.
אני בעד הפרדת דת ממדינה.
מתוך הבלוג של קרן בטמן טייב מאתר הארגון ‘צו פיוס‘.